שאלה:

למה החגים היהודיים מתחילים בערב? למשל, חג הפורים התחיל ביום חמישי בערב, והסתיים ביום שישי בערב, וזה נחשב ליום אחד.

תשובה:

שאלתך נוגעת במושג מרתק – הזמן.

לפי לוח השנה היהודי, לא רק החגים היהודיים מתחילים בערב, אלא גם כל יום.

המקור לכך נמצא בסיפור הבריאה בספר בראשית, שבו בסוף כל יום נאמר, "ויהי ערב, ויהי בוקר, יום אחד. ויהי ערב, ויהי בוקר, יום שני", וכך הלאה. הזכרת הערב לפני הבוקר פירושה כי התורה מגדירה שיממה מתחילה בערב ומסתיימת בסוף היום.

הגדרה זו ביחס לזמן, לא זו בלבד שהיא רלוונטית לאופן שבו אנו יוצרים את לוח השנה שלנו, אלא יש לה השלכות עמוקות על גישתנו לחיים עצמם.

כולם מסכימים שהחיים רצופים עליות ומורדות. אנו עוברים תקופות שבהן השמש זורחת מעל ראשינו ואנו חשים נהדר, ואז מעבר לפינה ממתינים לנו קשיים ומכשולים שמאיימים להכריע אותנו. אך בטרם יחלוף זמן רב, משהו נעים קורה ומעודד אותנו להמשיך במסע.

השאלה היא: ידם של מי על העליונה – של העליות או המורדות? במלים אחרות, האם החיים מהווים סדרת אכזבות שפה ושם מבליח ביניהן שביב של תקווה, שכבה במהרה בשל גל חדש של עצבות?

האם האפלה מכבה את האור, או שמא האור מנצח את האפלה? האם הלילה בא אחרי היום או שהיום בא אחרי הלילה?

התפיסה היהודית בעניין זה היא ברורה מאוד. "ויהי ערב, ויהי בוקר". קודם בא הלילה ולאחר מכן – היום.

החושך היא השביל המוביל לזריחת השמש המסתתרת מאחוריו. אנו מקבלים אתגרים רק כדי לעזור לנו לגלות את כוחותינו הפנימיים שנשארו עד כה בגדר מסתורין.

זהו אם-כן הזמן היהודי – הנחמה שבידיעה שלא משנה כמה חשוכים נראים פני הדברים, האור הוא זה שינצח בסופו של דבר.